רש"י על גיטין מ״ג

1 דלמא מודה - בב"ד קודם העדאת עדים ומודה בקנס פטור:

2 ויליד בית מה ת"ל - לענין אכילת תרומה ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו יליד בית בן שפחתו:

3 אילו כן - דלא כתיב אלא קנין כספו הוא יאכל בו:

4 אף קנין כסף אע"פ שאינו שוה כלום - כגון שנעשה מוכה שחין:

5 מי איכא עבדא דלא מזדבן - בפרוטה:

6 לקנסא - שאם יגחנו שור יטול שלשים כסף:

7 בטרפה - שאין משלמין עליו קנס דגברא קטילא הוא:

8 והא חזי למיקם קמיה - לשרתו אע"פ שנחתכה רגלו למעלה מן הארכובה או ניקב קרום המוח ראוי לשירות קל:

9 במנוול - דמאיס והוי נמי טרפה דלאו בר קנסא הוא:

10 אם תמצא לומר - כלומר אי בעית למפשט מדקיימא לן התקדשי לחציי מקודשת לא דמי דהתם בר חורין הוא וחזיא לכוליה והכי קאמר לה אי בעינא נסיבנא אחריתי בהדיך אבל הא לא חזיא לפלגא דעבדות דידיה:

11 ואם תמצא לומר חצייך מקודשת לי אינה מקודשת - ובעית למפשט הא מינה דכי היכי דמקדש חצי אשה אינה מקודשת הואיל דלא מצינן למימר דהכי קאמר לה דתנסיב אחרינא בהדי דאיתתא לא חזיא לתרי ואשתכח דפלגא הוא דקדיש הכא נמי חצי איש שקידש לא הוו קידושין לא דמי דהתם שייר בקנינו דהוה ליה לקדשה לכולה אבל האי לא שייר מידי דכל מה דחזי למעבד עבד:

12 בקדושין - אמרינן התקדשי לחציי מקודשת חצייך מקודשת לי אינה מקודשת הכא מי הוי קדושין או לא:

13 כשעשאו טריפה - דהוה ליה כמאן דקטליה ויהב ליה לנפשיה:

14 ועוד כופר הוא כו' - דבשלמא קנס דלא כתיב ביה מיתה אלא נגיחה שנאמר אם עבד יגח השור וגו' שמות כ״א:ל״ב איכא לאוקמיה כשעשאו טריפה אבל בכופר של בן חורין כתיב והמית איש או אשה:

15 ראוי ליטול - דפלגא לאו בר קנסא הוא אלא בר כופר:

16 ואין לו - שהרי מת ויורשים אין לו שיגבו וזה המזיק זכה במה שבידו ולעולם בשמת וה"ק נותן חצי קנס לרבו וחצי כופר ראוי לינתן ליורשיו אם היו לו יורשין:

17 אוקי אמורא עליה - העמיד מתורגמן לפניו לחזור ולדרוש:

18 והמכשלה הזאת - כלומר כך התחיל בדרשא מקרא כתוב והמכשלה הזאת תחת ידיך באנשי ירושלים שפסקה תורה מהם והיו שואלין לחבריהם שמלה לך קצין תהיה לנו והמכשלה הזאת תחת ידיך כלומר דברים שמכוסין כשמלה שלך הן שאתה בקי בהן אמור לנו ותהיה קצין והמכשלה הזאת דברי תורה שאין אדם עומד על אמיתתן עד שיכשל בהן להורות טעות ויכלימוהו והוא נותן לב ומבין תחת ידיך הן אף אני נכשלתי בהוראתי וחוזרני בי:

19 ואם לחשך אדם לומר - תשובה לדבר זה מאותה ששנינו במס' כריתות יא. והפדה לא נפדתה דשפחה חרופה איזו זו זו פדויה ואינה פדויה חציה שפחה וחציה בת חורין המאורסה לעבד עברי והוא הדין לכל ישראל אלא אורחא דמלתא נקט משום דעבד עברי מותר בשפחה:

20 אלמא בת אתרוסי היא - מדקתני מאורסת:

21 אמור לו - וכי סבור אתה שהן אירוסין ממש:

22 כלך אצל רבי ישמעאל - דאמר התם דברה תורה כלשון בני אדם ובשפחה כנענית שלא נפדית כלל קמשתעי קרא:

23 המאורסה לעבד עברי - וכי שפחה כנענית גמורה בת קדושין היא הא חמורה בעלמא היא עם הדומה לחמור:

24 מיוחדת - וגזירת הכתוב היא דמחייב עלה אשם הואיל וייחדוה לעבד עברי המותר בה:

25 וחזרה ונתקדשה לשמעון - אחיו ובחיי ראובן וראובן לא גירשה:

26 ואין אני קורא בה אשת שני מתים - לומר חציה היתה לזה וחציה לזה ומכח שניהם היא באה ואמרי' ביבמות דף לא: ג' אחין נשואין ג' נשים נכריות ומת אחד מהם ועשה בה השני מאמר ומת חולצת ולא מתיבמת שנאמר ומת אחד מהם וגו' דברים כ״ה:ה׳ מי שעליה זיקת יבם א' ולא שעליה זיקת שני יבמין וזו ע"י מאמר לא יצתה מזיקת יבום הראשון כולה ובמקצתה חל עליה זיקת יבום השני אבל הכא לא זיקת שנים עלה דחד מנייהו קדושין גמורים ודאידך לאו כלום ומיהו משום פלוגתא דאמוראי דלעיל מספקא לן הי מנייהו הוו קדושין והשתא דמתו להו מתיבמת ללוי ממה נפשך כו':

27 וחזרה ונתקדשה לשמעון - ולאו משום אחיו נקט ליה:

28 פקעו קדושי ראשון - אפי' למ"ד מקודשת בא השחרור והפקיעה ומקודשת לשני שהרי נשתנה גופה והויא לה כקטן שנולד:

29 גמרו קדושי ראשון - ע"י השחרור גמרו דעד עכשיו הבא עליה באשם ומלקות היה אפילו מזיד ומכאן ואילך הבא עליה במיתה:

30 לא יומתו כי לא וגו' - ומוקמינן לה בחציה שפחה וחציה בת חורין וס"ל דה"ק אינן חייבין מיתה משום א"א כי לא חופשה לאחר קידושין הא חופשה לבתר הכי יומתו דהוי לה אשת איש גמורה:

31 ה"נ - הא חופשה בתר אירוסין יומתו וכי קידושין ראשונים כלום היו:

32 אלא מאי אית לך למימר - דוקיא דקרא הכי משמע:

33 הא חופשה וחזרה ונתקדשה - יומתו אם ניאפה עם אחר:

34 כר' יוחנן בן ברוקה - במס' יבמות:

35 על שניהם הוא אומר כו' - דאשה נמי מיפקדה אפריה ורביה:

36 מנהג הפקר היו נוהגין בה - בזנות דלא היתה מיוחדת לאדם ולא היתה משמרת עצמה:

37 מתני' יצא לחירות - אם ברח מן העובד כוכבים או שקנסוהו ב"ד לפדותו כדאמר לקמן דקונסים אותו לפדותו וכשיפדנו לא ישתעבד לו וקנס חכמים הוא הואיל והפקיעו מן המצות וכן לח"ל יצא לחירות מפני שהוציאו מארץ לחוצה לארץ ובגמרא מפרש את מי קנסו אם את הלוקח או את המוכר:

38 גמ' אינו - שטר:

39 לכשתברח - מן העובד כוכבים אין לי עסק בך:

40 נמוסו - לקמן מפרש:

41 יצא לחירות - דהויא כמכירה וקנסוהו רבנן:

42 נשקי - חותם וסי' עבדות שתולין לעבדים בצואריהם:

43 האריסין - ישראל שנעשה אריס לעובד כוכבים בקרקע העובד כוכבים וקסבר יש קנין לעובד כוכבים בארץ להפקיע מיד מעשר:

44 אריס - למחצה לשליש ולרביע:

45 חכירות - שקבלה מן העובד כוכבים בכך וכך חטין לשנה:

46 ואריסי בתי אבות - כלומר אריסות קבועה ועומדת מאבות שהיו אבותיו של ישראל אריסין בקרקע זה לאבותיו של עובד כוכבים זה אפ"ה לא הוי כקנוי לישראל אלא של עובד כוכבים הוא ופטור מן המעשר ישראל זה בחלקו:

47 אף על פי שעשה לו - לישראל נמוסו:

48 זמן - אם לא פרעתיך לזמן פלוני יהא חלוט לך:

49 קשיא זמן אזמן - דגבי עבד חשיב לה מכירה וגבי שדה לאו מכירה היא:

50 הא דמטא זימניה - הך דגבי עבד:

51 אלא גבי עבד דמטא זימניה - בלשון קשיא הוא:

52 הא לגופא - גבי עבד דקבע בו זמן לגופו שאם לא יתן לו עד אותו זמן יהא גופו חלוט לעובד כוכבים ומעכשיו היה משתעבד בו וכיון דזלזל בתקנתא דרבנן דאסרו למכור עבד לעובד כוכבים קנסוהו ואע"ג דלא מטא זימניה וגבי שדה דקבע לו זמן לפירות עכשיו לא תאכל הפירות ואם לא אפרע לך ליום פלוני אכול פירות עד שאפרע מעותיך הלכך אפי' מטא זימניה לאו מכירה היא וכ"ש בדלא מטא זימניה: